יתרונותיה העקריים
- חדש
- תוספת זוהרת ללכות ולצבעים
- תוכלו "ללמד" את השטח לזרוח בחושך
- תמזגו אבקצ TAT-33 עם לכה ביחס 1:5 ותקבלו לכה זוהרת
- זה לא זרחן
- לא רעיל
- נטען מכל מקור האור
מידע כללי
אבקה זוהרת פירושה חומר המסוגל להפוך את האנרגיה הנקלטת לקרני האור, כלומר לבלוע אור מהשמש או מהמנורה ולפלוט אור בחושך במשך זמן רב. תופעת קרינת אור בחושך נקראת זריחת שיירים.
את פעילות האבקה ניתן לחלק לשלושה שלבים. השלב הראשון הוא הזוהר עצמו, השני הוא זריחת שיירים, והשלישי - דעיכה. נדון בהם אחד אחד לפי הסדר.
הזוהר הוא הזריחה הראשונית, החזקה ביותר, שנמשכת בין 20 דקות ל-2 שעות תלוי בסוג האבקה. בשלב זה, בזריחה ניתן להבחין אפילו בקירבת מקורות האור. אחריו באה זריחת שיירים, כלומר הקרנת אור יציבה אך יותר חלשה מקודם ופחות נראית לעין, במיוחד ליד מקורות האור, ולפעמים נראית רק בחושך מוחלט. כדי לצפות לזריחת שיירים, לפעמים יש צורך להמתין להסתגלות העיניים לחשיכה. כאשר אתם קונים אבקה זוהרת עם כמות הזמן מסומן על האריזה, מדובר בדרך כלל במשך זריחת השיירים, שנע בין 10 דקות לבין יותר מיום, בהתאם לסוג המוצר. בשלב הדעיכה, הקרינה עוד יותר חלשה מזריחת השיירים. תחילה היא נראית לעין אך בקושי, ולקראת הסוף הצפיה בה אפשרית רק באמצעות מכשירים מיוחדים.
ברור שאבקה זוהרת אינה מהוות מקור של אנרגית האור (כמו מנורה), אלא רק המצבר שלה, סוג של הסוללה אחסון. על הגרף, זריחת האבקה מהווה עקומה יורדת ולא קו ישיר כמו במקרה של נורה.
עוצמת הזוהר של האבקה תלויה במקור טעינתה. ככל שהמקור חזק ובהיר יותר, כן ייטב. לדוגמה, פנס הכיס אינו יכול להשתוות עם אור היום. מרכיב ההטענה היעיל ביותר הוא קרינת אולטרה-סגול, הנכללת באור השמש. אם נמשיך בהשוואות עם מקורות האור הטבעיים, עוצמת הזוהר של אבקה זוהרת בחשיכה דומה לזו של הירח בלילה.
גודל הגרגרים של אבקה זוהרת כלל לא משפיע על תהליך הזוהר בכל שלב שהוא. עם זאת, ככל שהגרגר גדול יותר, כך גם הוא זול יותר, שכן הוצאות על פיצולו נמוכות יותר.
לאור היום, אבקה זוהרת בעלת צבע לבן או ירקרק. זריחתה בצבע ירקרק-צהוב או טורקיז. כדי לשנות את צבע הזריחה, ניתן להוסיף חומר מילוי צבעוני.
אבקות זוהרות מיוצרות מתחמוצות של אבץ (צינק) וחמרן (אלומיניום). האבקה על בסיס אבץ זורחת בהיר יותר, אבל משך זריחת השיירים שלה נמוך מאשר אצל האבקה המבוססות על חמרן. בנוסף, האבקה על בסיס אבץ אינה עמידה נגד לחות, כך שלא ניתן להשתמש בה בסביבה מימית. כמו-כן היא נתונה לתנודות בהשפעת החום: היא לא זורחת בטמפרטורות מתחת לאפס מעלות צלסיוס, אבל זוהרת חזק יותר כאשר מחומם. האבקה על בסיס חמרן, מתאפיינת בזריחת השיירים ארוכה יותר.
בהתאם לאופי הכימי שלהם, אבקות מחולקים ל-2 קבוצות: לא-אורגניות (בעיקר גבישיות) ואורגניות. ברוב המקרים, זוהרן של אבקות אורגניות נגרם על ידי תוספות פעילות (אקטיבטורים) הכוללות קטיונים (יונים חיוביים) של מתכות, אשר נמצאים בהן בכמויות זעירות, כ-0.001% ממשקלן. לדוגמה, זריחתה של אבץ גופרי נגרם על ידי קטיונים של נחושת. אבקות אורגניות מיושמות בנורות ניאון, בצינורות קטודיים, בייצור מסכי רנטגן, בתור מדדי קרינה, ובתחומים אחרים. אבקות אורגניות (לומינוגנים) משמשות לייצור צבעים וחומרים זוהרים. הן מיושמות גם באנליזות רגישות במעבדות כימיות, ביולוגיות, רפואיות וקרימינולוגיות. לפי מידת הסיכון, אבקות זוהרות נמצאות באותה רמה כמו קמח חיטה: הן מזהמות משטחים מכנית ואינן אכילות.

